יצאתם חומוס

תמונה: pixabay

בממרח, בפלאפל, במרק, בסלט או כחטיף, הישראלים מתים על חומוס - מלך הקטניות המקומי.

לנו זה ממש לא משנה אם המקור של ממרח החומוס הוא בלבנון, מי שבר את שיא גינס לצלחת החומוס הגדולה ביותר בעולם, ואם המצרים הם אלה שאחראים על קיומם של כדורי הפלאפל. מבחינתנו – החומוס הוא שלנו ואנחנו לא צריכים הוכחות. מספיק לראות את התורים ב"אבו חסן" ביפו או להיכנס לבלוג המדליק "חומוס להמונים". האמת שיש המון דרכים להכין חומוס (יוחזר החומוס החמים עם הפלפל השחור לפאבים ומיד!) וחוץ מזה שאנחנו הרוסים על הטעם שלו, יש לו יתרונות בריאותיים מרשימים שכדאי להכיר. קדימה, למטבח:

בא לך לנגב חימצה?

אל תיבהלו, זה פשוט השם העברי של גרגירי החומוס. מדובר בגידול נפוץ במזרח התיכון (גם בהודו), בעל שני זנים עיקריים (כהה ובהיר). הגרגירים שגדלים על השיח מתחבאים בשלשות בתוך תרמילים, כמו כל הקטניות. בארץ יש כ-60 אלף דונם שדות חומוס מהזן הבהיר. הזן הקטן יותר, "זהבית", עז טעם ונגיס ומוצלח במיוחד להכנת ממרח. אריזות "חומוס ענק" מכילות חומוס מקסיקני לבן, הוא בשרני וטעמו עדין יותר. במה בוחרים? עניין של טעם ושל הרגל.

לוקחים הביתה

גרגירי חומוס יבשים, חלקים ומבריקים, טריים ככל הניתן (בדקו את התאריך). מאחסנים אותם בצנצנת אטומה במקום יבש ומוגן מאור.

קודם כל מבשלים

נכון, צריך להתאמץ, אבל זה שווה! את החומוס הקשה והעקשן כדאי להשרות לפחות לילה שלם ואפילו יומיים, כשאת המים מחליפים בכל כמה שעות. מבשלים במים ברתיחה חזקה עד לריכוך מלא, וממליחים ממש בסוף הבישול (לא מוסיפים קודם, כי המלח מעכב את הריכוך). כדי לזרז תהליכים אפשר להוסיף למים קצת סודה לשתיה או לבשל בסיר לחץ. כדאי מאד לבשל כמות גדולה מראש ולשמור בקופסאות קטנות במקרר (עד 3 ימים) או במקפיא, לשימוש עתידי מהיר.

למה זה כדאי?

כמו כל הקטניות, גם לחומוס מעלות תזונתיות נפלאות. הוא מכיל חלבון, סיבים תזונתיים, חומצות אמינו חיוניות, חומצה פולית, ויטמינים מקבוצה B ומינרלים כמו אשלגן, אבץ, סידן וברזל. הוא מסייע בהורדת כולסטרול ומניעת לחץ דם גבוה, דל קלוריות ומשביע. הבטן שלכם תקבל אותו בקלות אם תתחילו לאכול אותו על בסיס קבוע.

מה מכינים?

חוץ מהמאכלים הלאומיים, חומוס משמש גם להכנת דבאייל (חטיף של מקלוני חומוס מטוגנים), משתתף פעיל בחמין ומככב בקדרות, מרקים וסלטים ואפילו, לא תאמינו, אפשר להכין ממנו עוגה.